הסקרנות הישראלית היא תופעה נפוצה, נפוצה יותר מדי! אני נוסע לי לתומי באחד מכבישי הארץ, לא מפריע לאיש, ומשתדל גם שאף אחד לא יפריע לי, ופתאום התנועה נעצרת כמעט לחלוטין. הייתה תאונה?
"מחסום של המשטרה", אני חושב ומיד מדליק את הרדיו לשמוע על איזה פיגוע נוסף. אין חדשות על פיגועים בשעות האחרונות. טוב, לפחות לא זה.
"אז תאונה. בטח מישהו עשה תאונה", אני חושב ומיד נעשה ערני לכל צופר של אמבולנס או משטרה כדי שאוכל לפנות את הדרך במהירות האפשרית לכוחות ההצלה. אין אמבולנס ושום צפירה לא נשמעת ברקע
מה קורה כאן?
אני מתחיל להירגע, ומחליט לעדכן את האנשים שאיתם אני אמור להיפגש שאני מאחר בגלל פקק שאיני יודע מה משמעו. אולי סתם לחץ בכביש? זה אחד הכבישים העמוסים ממילא בארצנו הקטנה. אני מפעיל מוזיקה, נרגע וחושב לי על דברים שברומו של עולם.
התנועה זוחלת ומתקדמת לאיטה ופתאום מתחילה לזוז קצת יותר מהר. אני כבר רואה את המקום שבו מתחילים להתפנות המכוניות ולנסוע במרווחים גדולים יותר ומבין שהגורם לפקק נמצא כבר קרוב ועוד מאט אני "משתחרר" לדרכי.
ואז אני מבין. מבין ומתרגז. מבין ולא מבין בכלל:
אמנם תאונה, אבל תאונה בצדו השני של הכביש, מעבר לגדר ההפרדה, במסלול הנגדי! לכל הרוחות...
כל ההמתנה הזו, כל הפקק המיותר בארצנו העצבנית והפקוקה ממילא נוצר כי אנשים האטו לראות מה קורה בצד השני, לרחרח עוד קצת ולבחון תוך נסיעה במהירות זחילה את המכוניות המעורבות בתאונה בצדו הנגדי של הכביש.
אני קורא לזה מציצנות. מה זה העסק שלי? אני נוהג במכונית שלי לכיוון אחד, ומה אכפת לי מה בדיוק קרה בכיוון ההפוך?
אז חברה, באמת, תחשבו קצת. תזכרו שרק לפני דקות מועטות הייתם אתם עצמכם בפקק שנוצר מהמציצנות הזו וקללתם את הרגע. תנו גז, המשיכו בדרככם ואפשרו לתנועה לזרום.
אתם ממש סקרנים? עצרו בצד (כמובן שבלי להפריע לתנועה) ולכו ברגל לראות ולצפות להנאתכם בסבלם של אחרים..
ובאמת, שלא נדע! סעו בזהירות
ראם סמואל וצוות מסלולים
